"מחוסר ברירה, לפעמים אני נותנת לתינוק שלי בן החצי שנה חלב רגיל במקום מטרנה. הרבה פעמים הוא בוכה ואני יודעת שהוא רעב, ואני בוכה ביחד איתו. אבל אין לי ברירה!".
כך סיפרה לנו אחת האימהות - אם חד הורית, שפנתה אלינו בבושה גדולה, אחרי תקופה לא אפשרית שריסקה אותה כלכלית והשאירה אותה בלי אמצעים חיוניים לגידול התינוק שלה.
"שמי מיכאלה, מתגוררת בפתח תקווה. יום אחד הגרוש שלי קם ונעלם. עד היום לא מכיר בילדיו ולא ראה אותם כלל, לא משלם כלום למעט ביטוח לאומי שמשלם 1,896 (ש"ח) עבור 3 קטנים ואז עברתי לגור בבית הוריי.
יש לי ילד בחינוך המיוחד וילד שעבר בבית הספר התעללות מינית.
הרווחה מזלזלת, מתעלמת ולא מסייעת בדבר. לצערי המקרר ריק, בעל הדירה לא אנושי בימים אלה למרות שהתחננתי לא מוכן לשמוע דבר, ואנחנו רגע מלהיזרק לרחוב אין לי איך לשלם חשבונות ושוב חשמל לא רוצה להגיע לרחוב אם לא יהיה לי איך לשלם לו שוב אמר הדלת פתוחה...
אני בלי שקל. תמיד הייתי בצד הנותן, מעולם לא שיתפתי איש. מתחננת: עזרו לי לעמוד על הרגליים, המקרר ריק.. הילדים בחג אכלו מעט מהלחם שנשאר ומרגרינה. מתה מבושה, מעולם לא ביקשתי פרור אך אין לי למי לפנות. סליחה ומחילה רק מתחננת לעזרה ולהשמיע את הכאב שלי שמתעלמים ממני ומילדיי, מתחננת לכל עזרה ואנושיות, אם עוד קיים דבר כזה"
